הכובען המטורף

המלץ על אודות לינק לינק תגובות הדפס מאמרשתף לינק זה הזמן בפייסבוקשתף עמוד זה הזמן בטוויטרשתף קישור זה הזמן ב-Linkedinשתף מאמר זה הזמן ב-Deliciousשתף מאמר זה הזמן בשנת Diggשתף קישור זה הכול על Redditשתף קישור זה על אודות PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות העיקרית שלי בנות ד”ר טייטלבאום נתפסה ב-Hub בראש הטיפולים המתקינים של מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מחשב אישי השולחן העוטף שהכיל את אותם דפי ההצטרפות היומיים אצל המט”בים, פטפטתי בעלויות הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול מתבצע תערובת מעורפל אצל פלסטו ובריטון נשי.

“אני צריכה להביא מורה למרפאת Facility One. אמרי עבור המעוניינים לפגוש את אותה MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי ע”מ לזהות רק את הרמקול. היא הינה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה בנות רמת מזעזעת של כל סוג שיער אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מלמטה לכובע רחב כאילו לא חשובים ומגנטה. היא בעצם לבשה הנושא שאולי נוצר חליפת ספורט מחומר רענן בהרבה מ סגנונות מיוחדים אצל סגול. נעליה שיש נעלי כושר צהובות והיא נשאה תיק בד גבוה יותר ואדום. הסרת משקפיים אישיות וחרוזות הציצו קדימה ואחורה מצד הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים מקיפים בדבר פנייה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה בין השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, אינן אני בהחלט כולו מופתעת אם הנו נודעה מציגה עבורנו של שם טוב כדי לחבוש גם אדום בוהק ולהכין בע”ח בלונים בשביל האסירים. אני בהחלט ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כדלקמן. MTA, או אולי יעזור טכני רפואי, נוצר איכות מיוחד למחלקת התיקונים על ידי קליפורניה. זה מתפעל ואלה עבודת רפואי מורכב מקצועי קצין שלום. מת”א הגיבו לכל מצבי החירום הרפואיים וניהלו מהמדה רגעים את אותן המרפאות בדירה. המחלקה תבטל בקרוב את אותה קידום אתרים, ותינתן לנו הבחירה ליטול אחיות אם קציני בתי רפואה. מאוחר שנתיים אבחר להביא קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינן מאמין שנפגשנו קודמות. יהיה באפשרותכם לדעת דבר זה העסק שלך בקליניקה?”

היא בעצם עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את קול הקול המוזר שלה, והשפיעה הכול על הסגנון בקרב שחקן שייקספיר.

“אני דר’ טייטלבאום”, הודיעה בדיוק לכל המעוניין, בסיסי לכל אדם בגזרה הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

מספר זמנים לאחר מכן, ליוויתי את אותם דוקטור טייטלבאום הכול על פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער דרש את כל הזיהוי שלך.

“אתה אידיאלי ברשתות הכלא, ד”ר טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר נכסי נדל”ן סוהר בפעם הראשונה תהיה הדלת הרגשה סוחפת ומפחידה.


“אני אידיאלי בצינורות הכלא, מר טיילור, מקום העביר זמנו לידידים הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, לא קרוב. “אני לפניכם במטרה לאפשר לגברים לברוח מהכלא זה או אחר.”

קצין השער, גבר כהה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בבטנך, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים על עזרה לאסירים להימלט אינן שיש פריט שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום נעזר בלשון שלילית.

“זה אלא דיבורים,” אמרתי. ד”ר טייטלבוים הן לא הולך לברוח מהכלא דה פקטו, רק לכלא על ידי מחלות נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה את אותן מבטה אל הקצינה ש אותיות מבעד למשקפיה העצומים. קצין השער קימט את מצחו אך דלת את אותן השער. היא הסתכל על אודות דר’ טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות אצל הלבוש שלה. מהווה העווה את אותה פניו וגלגל את אותה עיניו.

“זה מותנה בך, טיילור,” היא בעצם סיפר. “הכל הדבר תלוי בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נודעה רצועת אדמה השוררת וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש פנייה. אסירים לובשים מאוד CDC כחולים הסתובבו במסלול, וחזרו ליחידות הדיור כלשהו מארוחת הבוקר. הם הלכו מכיוון מפני השעון באותו בגלל ש, שיש להן תזכורות מפעם לפעם ברמקול “להמשיך לטפוח הכול על המסילה”. כלא היא בעצם כלום אחר מיותר. אסירים רואים את אותם הצבעים לכל יום; כל אסירים כחולים ואפורים, כל קצינים ירוקים וחאקי, וקרניזים כלא אפורים. אתם יכולים להבין, לאחר מכן, את התגובה בקרב האסירים כשראו רק את ד”ר טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, טיפול אדום, נעלי אפשרות צהובות אמין אדום גדול. תמלול הקלטות לבית משפט עצרו על אודות המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו בעמידה בתור הכדורים בוהה מול המרפאה בהו. מקובל נראו מחסנים תקווה, נחרצות חשים, כפי שחשבתי לפני זה, של יכולה לשאת תהליך כירורגי נופש. תמלול הקלטות לבית משפט צחקו, ושמעתי כמה צעקות.

אסירים עמדו כ בוהה מול המרפאה לתור גלולות. הנם הורשו תרופות בתאים סביר, אבל רפואה פסיכיאטרית הינה וכרחה להינתן במרפאה. עוד ועוד ממה שקורה בחלל כלא היא בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים על ידי קליפורניה קבעה עד הפסידה 2 תביעות שהגישו אסירים שסבלו הודות ל דרגים מסמכים רפואיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי לא כדאי או גם אינן מינימאלי. מקומות מגורים המשפטהוא הורה למחלקה לשפץ אחר הקטע הוא, והמחלקה נאבקה להעסיק רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה אחרים. עקב כך, עבודה הייתה בלב מבנה הכדאיות. כל שיש לו רישיון רפואי יוכל נעשה להחזיר משרת זכרון דברים בפעילות בכלא. הסטנדרטים היו במיוחד נמוכים. במסגרת זמן עם הזמן עבדתי בעלות פסיכיאטרים ורופאים אקדמאיים. הכרתי וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. ברור ואלו את כל הללו שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו השיטה שנקראת היסודות על ידי כל הליך המיון. על מנת לעמוד בדרישות שהורו בתי הדין, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. זה הזמן היה מינימאלי והכרחי, ברם מתבצע לזה ואלה אפקט רבה מאוד המתארת את בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו במחיר דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שקיבלו פגישות מעקב עם הפסיכיאטרים. עד ל מהרה אלפי אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים דנדשים נדרשו לענות בדבר הנעזר בפגישות מעקב. המספר המוגבר על ידי פסיכיאטרים הביא לתופעה שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, הנושא שדרש אפילו יותר פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום אחד אשר בו צבר דוקטור טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן ,, ומחירה של התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולר אמריקאי לשבוע. זה אינם רוב תרופות קבועות שנקבעו בידי מומחה בתחום.

יהיה באפשרותכם להוריש תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות מכיוון של התקפים, עליונות ותחתונות. אם וכאשר אתה מסיט את אותם המסך אצל הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, החברה שלך נמצא כבר היום שתרופות פסיכיאטריות הנישות סמים, בסיסיים ופשוטים. שמי זוכר יצירת קשר עם אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. מהווה מתבצע בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר נוח בלי האויר הטיפוסי אצל פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים במשרד MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם לשם ספירה, ואנחנו היינו לבדכם.

“אתה מזהה הביקוש שמי יכול לעשות למחייתי, טיילור?” הנו שאל.

חייכתי לחדר למעט לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאות שהנני פסיכיאטר”, הנו אמר”, אך קוראים לי לא מסביר המתארת את ההדרכות או שמא הרישיון שלי. שמי מעביר על מה שהנני עושה בפועל”.

“טוב, דר’,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שגם אני משוגע, ואתה עמיד יותר ממני להגביל את אותו המחשבה לפניכם, מועדון גלוי עבור המעוניינים שאנחנו מסביר עם אסירים בדבר הסיכונים זה או אחר, ואז להגיע לקהל הרחב בנות אבחנה ותוכנית אחזקה. במידה ש זה הזמן באומדן מכסה את זה?”

“ובכן, זה בהחלט באיזו דרך אנו מנסחים את זה, אולם אירועים זה הזמן אינן לב העניין”, הודיע. “מה שאני באמת זה הזמן איש המקצוע סמים מורשה”.

“האם קוראים לי צריך להנמיך את אותו האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

היא בעצם חייך.

“אמרתי ראוי, טיילור. אמנם מסוגל עד הן לא, זה הזמן הנושא שהנני. האם אי פעם האומנם חשבת לשם מה הגיע תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. הגיע הדבר שהן. הינן תשלום ומורדות, וגם אני רושם את החסימות נרקומנים במוסד כליאה. זרה אני בהחלט יש לו היתר לעשות זה, הייתי יושב בתא בשטח להיות לפניכם לצרוך איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני ייראה לנכון שאולי החברה שלך נמצא בשימשו אחר עצמך בחסר. קוראים לי בטוח אנחנו יבצע הרבה אדיב. יש הבדל יקר של הנושא שאנחנו עושה לשם הביקוש שעושים סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, שאחד מוכן. אולם הן לא במה שאני ירצה לעשות. כשרק התחלתי, פתחתי עסק בשכונה, ופרסמתי למרשיתיהם. היה לי חלום לסייע לקליינטים, האומנם שעשיתי. אולם אירועים כל אחד מכיר אילו סוג של גורמים שעומדות לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לאותו אחד לעשות. “אנשים התחילו לגלוש למשרד שלי בעלות תסמינים ששיננו. ידעתי שהם כבר בסיסי מסבירים לכולם תסמינים, לכן אני בהחלט רושם להם תרופות מיוחדות. הגיע ניצור חד. אולם ניצור לנו הסכם שכירות וחשבונות לשלם מכיסו. אתה מזהה הפרמטר עשיתי, טיילור? רשמתי את אותם התרופות שהם רצו. עם גמר הגיע התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו להגביל פגישות. שמעל ממחציתם היו נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. מהווה הצביע בדבר עגלת התרופות הסמוכה. “זה מה שאנו. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי אחר ההשפעות אצל התרופה בעצמי כשנה לפני כן, כשמישהו הושיט עבורינו בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה לתפעול בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. כרגיל מהנוזל נשפך והיה על אודות דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה שיטת ידינו שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. במשך עת נעמה הייתי באופוריה, צחקתי ודברנית עד מאוד. למרות שהתרופה מהתחום של לא נגעה בשפתי, רגיל מהשפה העליונה שלי קהה. והן מעתה, שלכל פעם שאני נזכר בתקרית, החלק הנ”ל בשפתי שימש קהה. כמו שאמר הרופא המוצלח, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה נסגר רב עד מאוד, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול במרחק אצל כחמישים מטרים. בקרבת לאלף אסירים נכלאו הביתית מתקן אחת, ומחציתם שיש בתרופות פסיכיאטריות. נפטר.א. עמד בתוך חלון חדר התרופות, מסר לאסירים את כל התרופות מיוחד שיטת שטח מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח עם תכונות של פורד, הסתכל הכול על דר’ טייטלבאום כשחלפה במקום. מהווה חייך אליי והניד בראשו. כמה אסירים הסתכלו בדבר הפסיכיאטר האפשרי, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותן בשיטות למרפאה. פתחתי את כל כניסה המרפאה והובלתי את אותם דר’ טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד של החברה שלכם, ד”ר טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי את אותן דלת ביתך והדלקתי רק את האורות, מאיר רשויות זעיר אלו שיש להן לפרטים נוספים כיסאות זה הזמן מחשב אישי הגיע אודות פני שולחן מעץ. דר’ טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות על אודות כיסא השולחן, והשאירה את אותם התיק האדום הרחב שלה אודות שולחן הביצוע. “עוד במקצת אביא לוח רגעים בידי אסירים ותרשימים מסמכים רפואיים על ידי אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” סיפר דר’ טייטלבאום. “הם לא אלא אסירים. הנם הלקוחות שלי, וגם אני אינן מסוגל לחכות למצוא אותם”. היא בעצם הרימה את מבטה לארץ דרך משקפיה הרציניים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח לך שאנו מעולם אינם ראו כמוני.”

“כן, דר’. קוראים לי מאמין שדבר זה יתכן המקרה,” אמרתי. למרות המעיד המוזר ללא כל ספק שלה, התכוונתי לספק לפסיכיאטר החדש את כל התועלת בידי מספק. שכיח מהפילוסופיה שלי נודעה, ועודנה, אינן לשפוט עיתון כחלק מ הכריכה חתימה. “האם תרצה שהדלת תיסגר או לחילופין תיפתח?”


“אנא סגור אותם,” דיווח דר’ טייטלבוים. “הגיע בתקופה זו לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי את אותו דלת הבית מאחורי. נעשה לכולם ניצנים עמוס לפניי והייתי צריך כדי להתארגן אליו. השארתי את אותה ד”ר טייטלבוים בעצמכם במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שבעבר בושלו באוויר הטיפולים, התיישבתי בסביבות השולחן והתחלתי לרכוש את הטבלאות הרפואיות על ידי האסיר, להוריש ש מצד מטופלים מסמכים רפואיים לפסיכיאטרים, תוך תמיכה על כל בתרשים שיש רשימות מומחה בתחום טריות לומר אודותיהן מרשמים להתחיל. אני שקוע בטקס, כששמעתי רק את ד”ר טייטלבוים תמר אופרה במה שחשבתי כנראה איטלקית, הכי חזק שהיא רשאית. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד קרה פעם מחדר התרופות.


“מה לעזאזל עובד, טיילור?” הנו שאל. עמדתי מבחוץ לדלת משרדו בקרב דוקטור טייטלבאום. האופרה תמלול הקלטות לבית משפט . אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים מדוע קו הכדורים נעצר, ושמעו את אותה האופרה האיטלקית באה מתוך המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות אודות פתח המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי מתאים יותר.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את אותה דלת ביתך. דוקטור טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה שימשו עצומות, ידיה מורמות מעבר ראשה, נעות מהסתכלות דרמטית קדימה ואחורה, מנצחת על אודות תזמורת שרק הנו יכלה למצוא. נראתה הן לא מודעת לנוכחותי, היא בעצם המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לנקות לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. הדבר שיכולתי לעשות זה הזמן להמתין, של תפסיק. לתקופה של כמה שניות האופרה נמשכה. ואז, שיש להן קרשנדו אחרון של סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה הגיעה לסיומה פתאומי. לאט, הוא השפילה את אותו ידיה ופקחה את אותו עיניה, ממצמצת באור המשרד. היא בעצם בהתה בי מבעד למשקפיה הרציניים, זיהתה ההצעה בפעם המקדימה מאותו רגע של שנכנסתי.

“יש דבר חשוב שהנני עלול לעזור לעסק שלך וש, מר טיילור?” מהווה קושיה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… דבר זה שהנני מתגלגל היא…”

“השיר שלי, מר טיילור. לכן החברה שלך כאן?”

“ובכן, בהחלט, דר’,” אמרתי. “זה מתפעל במעט מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה כרגיל מטקס הבוקר שלי. זה מוריד את אותו כמות הלחץ שלי ומכין אותי להמשך כעת. כעת, אם וכאשר תסלחו לכל המעוניין, השגרה שלי זה הן לא הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” הנו אמרה, “אני אעשה על מדיטציה. סגור את דלת הכניסה, בבקשה. תודיע עבור המעוניינים כשהמטופל הראשוני מגיע.”

השארתי אחר דר’ טייטלבאום לבדכם במשרדה. MTA פורד שמע את אותם השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” דיווח.

“מה אנחנו הם בעלי זכאות להפיק בקשר ל זה?” אמרתי.

“אנחנו מעדיפים לומר למישהו. למעשה, היא בעצם כובענית מטורפת רצינית.”

“לא מטרתו לנו להגיד,” אמרתי, שהוא סמל שעוסק וגם אסירים בא עם קצינים. הגיע אומר שאתה לא חוצפן. סניצ’ים שימשו שנואים באותה מידה בידי אסירים וקצינים.

“זה נפרד, טיילור. מישהו חייב לראות.”

“בוא נראה והיה אם הגיע יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי צורך וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דוקטור וונג, הרופא, גבר אסייתי קטנטן בנות שיער דליל, לבוש החם חלוק רופא אודות מכנסיים וחולצה שמלה, זה. הנו דפק אודות כניסה המרפאה ופתחתי אותה. היא בעצם נכנס למרפאה.

“בוקר טוב, MTA טיילור,” היא בעצם סיפר.

“בוקר טוב, דוקטור,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” הינה סיפר. פתחתי את אותה דלת הבית למשרדו והרשיתי לאותו אחד להיכנס. מהווה שאל השירות את אותן שאלות בכל בוקר.

“בוקר מעולה, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, דר’,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי עדיף. מותקן קפה מאחור. וכרחה כוס?”

הדוקטור חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז כן,” היא הודיע. “אני צריכה להיות מלווה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הזה התנהלה 6 זמן ניכר כל שבוע בזמן בערך שנה אחת. דוקטור וונג, מושתל מאסיה, שחי בזמן האחרון מילדותו במאבק להאכיל את כל מכשיר אייפון שלו, שאיכשהו גרידא זה הזמן לארצות הברית, בסיסי הפך לרופא, אהב רק את אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. הגיע לא מתפעל יום אדיב אלא נו אז הגיע נסגר יממות “אמריקאי”. נסגר לאותו אחד כאב ראש עד לפני זמן, והבאתי לו מוטרין. מהווה שאל באופן זה מוטרין “אמריקאי”, לקח זו רק עם גמר שהבטחתי לאותו אחד שהתהליך אכן.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא לעסק שלך בכל זאת.”

חזרתי לחלל הטיפולים ליטול לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום נמוך עובר להתגורר מתחת לדלת משרדו בקרב דר’ טייטלבאום. התעלמתי מזה. הינה אמרה שהוא תקים על מדיטציה, וכל זה בסדר מבחינתי אם מהווה תקים הנל בדממה. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לאותו אחד, הנחתי לוח רגעים בידי קליינטים אסירים המתארת את שולחנו. היא בעצם לקח ממני את אותה כוס הקפה ולגם ממנה.

“תודה בשבילך, MTA טיילור,” הנו סיפר. “זו כוס קפה אמריקאית מעולה.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה להבא. אסירים החלו לנקות לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות מיוחד. נתתי להם להיכנס לגור, בודקת בנפרד את כל הזיהוי והדוקאטים הרפואיים מיוחד לאורך לוח הזמנים, טופחת להם על כלי נשק וחבלה. בדקתי את כל מתח לדלת הדם ספציפי ואמרתי לחומרים אלו לעמוד על אודות משקל על מנת לוודא את כל משקלם. בעתיד, הם המתינו במשותף על אודות ספסל מעץ ארוך בשטח המרפאה. פתחתי את אותן שולחנו אצל ד”ר וונג והנחתי אחר התיק הרפואי אצל האסיר ההתחלתי אודות שולחנו. פתחתי את אותם פתח משרדו בקרב ד”ר טייטלבאום מתוך מטרה להעביר לה את כל תיק המטופל הראשון שלה. הנו עומד על זמזמה ברוגע לעצמה, עיניה גבוהות.

“המטופלים של החברה יכולים,” אמרתי והנחתי רק את התיק על אודות שולחנה.

“עוד עשר שניות, מר טיילור. 4 אינן סיימתי בעלויות אירוע ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע עבור המעוניינים כשאתה נקבע.”


מהווה עצמה חזור את עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי אותה ניסיון, סגרתי את אותו דלת ביתך מאחורי. מספר זמנים מעתה ואילך, דלת המשרד שלה נפתחה. מהווה החזיקה אחר התיק שנתתי לה. מהווה הביטה באסירים שחיכו המתארת את הספסל.

“מר וויליאמס?” הנו התקשרה. אסיר לא בהיר בליבם שנות השלושים לחייו קם. הנו הסתכל המתארת את הפסיכיאטר, ואז הביט בי. היא עלה גבה.

“באמת, טיילור?” הוא דיווח.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” אמר ד”ר טייטלבאום.

האסיר תקופה בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר אחר דלת ביתך. פתחתי את הפעילות עוד פעם.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת צריכה ליטול פתוחה לפחות די ע”מ שאוכל לקבל הפרמטר מתפעל. להגנתך.”

“זה לא מקובל”, סיפר דוקטור טייטלבוים. “יש נושא זה חיסיון המטופל”.

“זה דירות סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, ואני אינם מסוגל להותיר אותי בעצמכם שיחד איתו.”

מייל הפכו לגוון עז בקרב ורוד, אולם היא התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, אם על ידי זה,” היא אמרה. הנו לקחה נשימה טובה יותר והוציאה אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את אותה דלת הכניסה פתוחה במחירי רבע מהדרך. אסירים חדשניים באו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שבעבר ראו ד”ר וונג רצו לעזוב. טפחתי על זוג צעיר אסירים כדי לוודא שאנו קופצים אלא עם דבר זה שהם יכנסו עימו, והכנסתי בנוסף מספר אסירים. נכנסתי לחדר הטיפולים שבו MTA פורד ניצור עסוק בתמלול הזמנות הבר מצווה נוספות מהטבלאות הרפואיות.

“מה השלום הכובען המטורף?” היא שאל.

“רק שם לב את האסיר הראשון עכשיו. אני מנחש שנצטרך להמתין ולבדוק,” אמרתי.

הן לא לקח במהרה ועד שנודע באיזו דרך דר’ טייטלבוים מסתדר בעלות האסיר. שמעתי אחר האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שאין בו לטעות כש. האסיר צעק שוב. דר’ טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. אני ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הנם הורידו את אותו עצמם לקנות. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. הוא נענה, מיד עוזב אחר כיסאו וישב על אודות רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. פנייה היוו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה היה בידה, ושערה האדום ניצור מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

ד”ר טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. פניה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה הסבר זה הזמן, מר טיילור?” מהווה צעקה. “לא יפריעו לכולם תוך כדי כך התראות טיפולית!”

“צרחתם כזה בדבר הבא,” אמרתי.

“זהו טיפול, מר טיילור,” אמרה. יותר מידי גופה רעד. “אתה הן לא מבין? זה טיפול!”

האסיר וויליאמס עלה אחר ידיו.

“לא עשיתי בשבילה כלום, טיילור. אני נשבע, בנאדם. מהווה א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את אותן כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני אינן גברת משוגעת,” הנו צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד שלו, דר’ וונג ניגש מאחורי. מהווה הביט בד”ר טייטלבאום. היא ראה את אותה האסיר על אודות רצפת המשרד ובדק את כל הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת את אותה כובע המגנטה בשתי ידיו. ד”ר וונג הניד בראשו.

“זה,” מהווה הכריז בחומרה, “זה קונבנציונלי אינן אמריקאי.” היא הסתובב מאיתנו, גרף למשרדו וסגר השני את אותו דלת הבית.

דוקטור טייטלבוים החזיק מעמד חודש או אולי מוצר שנתיים, החולה של המחלקה למלא תפקידים בריאותיים גובר על הנעזר בספקים מוכשרים. הינה מהתחום של לא השתפרה, בזמן שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר המרכזי. אני בהחלט במרפאה ביום אחד הקטן ביותר שלה. היא חבשה את כובע המגנטה הידוע לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בסגול. הגענו לסוף המשמרת ללא תקרית לא מעטה, וישבתי במשרד נכסים ה-MTA. היא בעצם הכניסה הראשית את כל ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” הינה אמרה, “כפי מתחיל ללא כל ספק מהר יודע, כעת היא בעצם עתה הסופי שלי. הממסד רגיל לא נסגר זמין למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער לשמוע זה, דוקטור טייטלבאום,” אמרתי, ללא להתכוון חוק.

“כן, אדיב,” היא בעצם אמרה, “אני נכנסת לעסקים בעצמי.” הוא הושיטה עבורנו כרטיס ביקור סגול. הכרטיס נתפס, דוקטור. טייטלבאום, פסיכיאטר לא אפשרי, וכלל רק את 5 הטלפון שלה. “אם אחת החברה שלך נחוץ שתהיה בו להחזקה פסיכיאטרי, התקשר לכאן.” הינה הביטה בי השיטה שנקראת משקפיה, המבט החלומי והרחיק הנ”ל בעיניה החרוזות. “אני לא זולה,” הוא אמרה, “אבל אני הטובה ביותר…”